הסיפור על כפות הרגליים ומלחמת יום כיפור 

הסיפור על כפות הרגליים ומלחמת יום כיפור.

היא הגיעה אלי כי אמא שלה שלחה אותה.
נכנסה בהססנות אל חדר הטיפולים, משדרת ריחוק וכעס כאילו "מה נסגר איתה שבזבזה שעת אחה"צ על שטויות כאלה".
לרגע כמעט והתכווצתי מול הטינה אבל שנים של עבודה עם אנשים לימדו אותי הזכירו לי שזה לא קשור אלי.
הזמנתי אותה להוריד נעליים ולשבת מולי.

לפני עשרים שנה נגלתה לפני אפשרות מדהימה ומרתקת לקרוא דרך כפות הרגליים.
למדתי לראות את הסימנים השונים ולפרש את המסר שעובר דרכם.
למדתי לראות את הקשר בין המידע שנחשף בכף הרגל לבין הגוף והרוח.
הבנתי את העוצמה שטמונה ביכולת לגעת "בדיוק" כמו שהאדם מבקש וליצור ריפוי.

שאלתי אותה למה הגיעה אלי והיא סיפרה שכבר חמש שנים היא מנסה להיכנס להריון אבל לא קורה שום דבר. אמרו לה שאין שום בעיה אבל השנים עוברות ומתחיל לחץ.
היא סיפרה על עבודה תובענית שמאפשרת לה להעלם ולשכוח בתוך הרעש, על בעל שהוא חבר טוב ועל משפחה חמה ואוהבת. אין שום בעיה רפואית שמציקה לה ובסך הכל החיים די טובים.

הסתכלתי על כפות הרגליים והיה שם סיפור אחר, רחוק, נשכח אבל חי ובועט.
כל אזור הבטן התחתונה והרחם היה סגור מאוד, מגונן מאוד, כאילו יש שם כל כך הרבה כאב שרק לכווץ ולהתעלם עוזר להתמודד עימו.

כפות הרגליים סיפרו את סיפור המלחמה, איך אבא שלה, החם והאוהב יצא בבוקר מהבית ולא חזר לעולם והיא, ילדה בת שש, לא יכלה להיפרד וגם כשהגיע אבא חדש ונולדה אחות קטנה, הבטן לא נפתחה.

היה קשה לה לראות את הקשר בין בטן מכווצת ורחם סגורה, הריון שלא קורה ואבא שלא חזר מהמלחמה.

נגעתי בבטן שלה, בהתחלה מאוד בעדינות ואח"כ יותר לעומק ועם כאב.
בסוף המפגש היא קמה רגועה בגוף אבל כועסת בראש ואמרה שהיא לא באה לפה כדי שיכאיבו לה.
קבענו עוד מפגש והיא הגיעה. שוב הלכתי אל הבטן ושוב הגוף ביקש מגע חי, מעיר, מחובר וזורם.
שוב היא קמה עם חוויה מיוחדת במינה ושוב כועסת.
בטלפון ביקשה לבטל את הפגישה.

אחרי כחודשיים אמא שלה התקשרה ומסרה שהיא בהריון.

הסימנים בכפות הרגליים הדריכו אותי בצורה מדויקת למה להקשיב ואיך לגעת והריפוי התאפשר.